אבן חי 1993 בע"מ ואח' נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב יפו ואח'

פסק דין

לפני תביעת התובעות כנגד הנתבעות לתשלום סך של 49,686 ₪ (נכון ליום הגשת התביעה).

התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר.

הנתבעות הגישו בקשת רשות להתגונן.

טרם הדיון בבקשת הרשות להתגונן הגיעו הצדדים להסכמות דיוניות, כפי שיפורט להלן.

רקע, הסכמות הצדדים והשאלה הדורשת הכרעה

ביום 24/4/2012 שילמו התובעות לנתבעות סך של 2,883,524 ₪ כהיטל השבחה, על פי שומת שמאי המקרקעין מאיר צור מיום 3/1/2012, בגין מימוש זכויות בחלקות 1,2 ו-16 בגוש 6915 (מבנים ברחוב הכובשים 1, 3, 5 בתל-אביב).

לאחר קבלת השומה פנו התובעות בבקשה למינוי שמאי מכריע, בהתאם להוראות סעיף 14(ב)(1) לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: "התוספת השלישית"), ובעקבות בקשה זו מונה שמאי המקרקעין רן וירניק כשמאי מכריע, אשר נתן את שומתו המכרעת ביום 24/7/2012.

בשומה המכרעת הופחת חיוב התובעות בהיטל השבחה מסך של 2,552,106 ₪, נכון ליום 27/12/2010, לסך של 1,779,348 ₪, נכון לאותו המועד.

בהמשך לכך, השיבו הנתבעות לתובעות ביום 10/9/2012 סך של 905,294 ₪.

בין הצדדים הושגה הסכמה דיונית, שהוגשה לבית המשפט ביום 4/7/2013. במסגרת ההסכמה הוסכם כי המחלוקת הנה משפטית בלבד, וכי השאלה היחידה אשר במחלוקת, שתועבר להכרעת בית המשפט, הנה:

כיצד היה על הנתבעות לשערך את הסכום אשר היה עליהן להשיב לתובעות, בהתאם להחלטת השמאי המכריע, בשים לב להוראות סעיף 17 לתוספת השלישית - האם בצירוף הפרשי הצמדה למדד בלבד (כגישת הנתבעות), או שמא בצירוף תשלומי פיגורים, כהגדרתם בחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם-1980 (להלן: "חוק הריבית"), ממועד התשלום ועד למועד ההשבה בפועל (כגישת התובעות).

עוד הוסכם בין הצדדים, כי הכרעתו של בית המשפט בשאלה האמורה תכריע הן בבקשת הרשות להתגונן והן בתביעה כולה, במסגרת פסק דין.

כן הוסכם כי הכרעת בית המשפט ופסק הדין יינתנו לאחר הגשת סיכומים מאת הצדדים.

הסכמות אלו קיבלו תוקף של החלטה ביום 4/7/13.

סיכומי הצדדים הוגשו, ועל כן הגיעה העת להכריע וליתן פסק דין בשאלה האמורה שבמחלוקת.

טענות הנתבעות/המבקשות

לטענת הנתבעות, אין מקום לחייב אותן בתשלום "ריבית פיגורים", כהגדרתה בחוק הריבית, עת הושב חלק מסכום ההיטל לידי התובעות, בעקבות החלטת השמאי המכריע ותוך כ-20 ימים מהכרעתו, בגין התקופה בה הכספים היו בידי הנתבעות כדין וטרם ניתנה כל החלטה של גורם מוסמך על-פי דין המפחיתה את החיוב.

לטענת הנתבעות, סעיף 17 לתוספת השלישית קובע מפורשות כי רק מרגע ש"הוחלט בהליכים לפי תוספת זו" על השבת תשלום ששולם מעבר למגיע, יוחזר הסכום העודף בתוספת תשלומי פיגורים. דהיינו, מועד החיוב הרלוונטי הנו מועד קבלת השומה המכרעת.

לטענת הנתבעות פרשנות זו לסעיף 17 לתוספת השלישית הנה הפרשנות הנכונה, הן בהתאם ללשון החוק והן בהתאם לתכליתו.